פסיכותרפיה
כשם שגלום במילה עצמה, פסיכותרפיה היא תרפיה לנפש,
ובמובן הזה, פסיכותרפיה ואנליזה שואפות לעבר אותה מטרה. אולם, בעוד אנליזה עוסקת בעיקר בעולמו הפנימי של אדם, התרפיה בדרך כלל עוסקת במה שקשור להסתגלות האדם בעולם החיצוני - מערכות יחסים, עבודה, וההפרעות הקשיים והסבל הנוגעים להן. לכן, בפסיכותרפיה המיקוד הוא על סימפטומים (דכאון, חרדה, פוסט-טראומה, ועוד), ועל מערכות היחסים של האדם עם אחרים ועם עבודה.
כשמדובר בסימפטומים בעקבות חוויה טראומטית, ארוע חירום קיצוני, העבודה היא כבחירום פסיכולוגי, ושייכת בעיקרה לעולם הפסיכותרפיה.
אולם, כשמדובר במערכת יחסים טראומטית, החל מבינקות ועד בהווה, העבודה היא עמוקה יותר ושייכת לעולם האנליטי והדינאמי.
ההבחנה בין פסיכותרפיה ואנליזה שייכת יותר לעולמו של המטפל מאשר של המטופל, שכן אופי וקצב התהליך הוא דבר המשתנה במהלכו, ואנליטיקאי מנוסה יודע לזהות את השלב שבו הופכת התרפיה לאנליזה. הדבר המובהק הוא שאנליזה אינה ממוקדת בהכרח בסימפטום, בעוד נקודת המוצא של התרפיה היא בתלונה של המטופל על תחום בחייו שבו הוא אינו שבע רצון.